יומן מסע - הצינוק של שוקובו, יום 1

(עם הודעה זו נפתחת קטגוריה חדשה בבלוג, יומן מסע. פה תוכלו למצוא רשמים ודעות על המשחקים שאני משחק בהם, אך לא בתור ביקורת. שימו לב! עלול לכלול ספויילרים.)

שם: Final Fantasy Fables: Chocobo's Dungeon.
זמן: 15:30~14:00

אוקיי... משחק פינאל פאנטזי רציני מגיע סופסוף ל-Wii. למען האמת אני קצת מתרגש.
זו הפעם הראשונה שאני משחק במשחק Final Fantasy רציני, זאת-אומרת משחק קרבות בתורות (ולא בניית ערים באמצעות הדמיון/זיכרון) אז התקוות שלי יחסית גבוהות. שמעתי על הסדרה רק דברים טובים. למען האמת יש לי גם כמה אמות מידה כי שיחקתי במשחקים בסגנון ברשת.

אוקיי... אני מכניס את הדיסק... נקווה שזה יעבוד...
...
מסך כחול! אררג! רגע... אולי אם אני אשנה את האפשרויות... חכו שנייה...
רגע...
הנה. אוקיי ננסה שוב...
...
זה עובד! הידד!

אני לא יכול לדלג על סרטונים. זאת-אומרת, כמובן שאפשר במשחק, אבל אני פשוט לא רוצה. אני לא רוצה לפספס את הסיפור או משהו. עד כמה ששמעתי, אחד הדברים שפינאל פאנטזי מתמחה בהם הוא הסיפור.
רגע... מה זה זה? הכל קטעים של סרטונים שאני בכל מקרה אראה במשחק! מה זה זה?! קשה לעשות סרטון במיוחד לפתיחה? יא אללה... העצלנות של אנשים...
טוב אי אפשר להאשים אותם. בכל זאת זה לא ממש העיקר ורוב האנשים בכל מקרה מדלגים על זה.

אי אפשר שלא לשים לב שהמשחק מפוצץ בסגנון אנימה חמודה יתר על המידה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב אנימה. אני לא בטוח לגבי חמודה, שלא לדבר על יתר על המידה, אבל בכללי אני אוהב.
עלי לציין שבזמן ששיחקתי חבר שלי היה איתי בבית. אני לא צוחק כשאני אומר שזה היה כל כך "אנימה חמודה כזאת", שהוא כבר לא יכל לראות את זה יותר.
אז מפה אפשר להסיק שהמשחק הזה לא ממש מתאים לכל אחד.

טוב, נגמר הסרטון. בחרתי קובץ שמירה חדש (מן הסתם) ובחרתי את אפשרויות השליטה שלי. ישנם 2 אפשרויות, מאוזן או מאונך. בשניהם אתם משתמשים רק ב-Wiimote או בשלט הקלאסי. בחרתי במאונך. התחרטתי אחרי עשר דקות ושיניתי למאוזן.

אחרי הסרטון שמסביר בתור מי אני משחק (Chocobo, או איך שאני קורא לו, שוקובו (כי זה מזכיר לי גלידה וזה מגניב)), מיהו השותף שלי (סיד... ממש עוזר ה"שותף" הזה...), ואיך הגענו לצינוק הראשון (הנקרא מגדל החול, שבו בעצם לומדים לשחק), התחלתי לשחק. השליטה עצמה דיי נוחה, אין יותר מידי סיבוכים או משהו. אחרי שסיד לימד אותי איך ללכת, לאכול, ללכת באלכסון ולהרוג מפלצות (בסדר הזה), הגעתי לסרטון. פה רואים איך גיבורינו משתגרים בדרך מסוימת (שלא אספר... כי אני לא ממש יודע איך להסביר) לעיר כלשהיא, ששחכתי את שמה.

עיר זו היא לא עיר רגילה. יש לה מגדל שעון גדול וחביב עם פעמון. אך אבוי! אין זה פעמון חביב ונחמד! שמיעת הצילצול גורמת לאיבוד הזיכרון! אוי לא! יותר מזה, כל התושבים של העיר, כולל ראש העיר Gale, חסרי כל זיכרון. הם נראים כל כך מאושרים.
אחרי כמה שניות של דיברים על אושר, איבוד זיכרון וצפצופים מעצבנים של שוקובו, מגיעה ילדה קטנה עם הטענה ההזויה שהיא פה כדי להציל אותנו. למה? למה אני שואל? תראי את התושבים! כולם מאושרים! מה אני לא יכול להיות מאושר?

מסתבר שלא. לא רק שהפעמון, כנראה, לא משפיע על שוקובו, אלא גם הם (סיד, הילדה ושוקובו) בורחים מן העיר לחווה קטנה ומרוחקת. כרגיל, אחרי כמה דקות של דיבורים, צפצופים וטקסט שמתרוצץ בתחתית המסך, קורה משהו. במקרה זה, הילדה איבדה חפץ ועלינו לחזור לעיר (בלי סיד! הפעמון השפיע עליו) כדי לעזור לילדה.

פה עצרתי ושמרתי. זה טוב שאפשר לשמור מתי שרוצים. בכל זאת, יש לי חבר פה שעוד רגע חוטף בחילה מהעליזות והשמחה של המשחק. את הרשמים אמשיך מחר. עד אז, תהנו! אגב אני כותב את זה 7 שעות אחרי ששיחקתי כי כפי שאמרתי חבר שלי היה פה... ואם אכלתי ארוחת ערב... ועוד תרוצים. בגלל זה אני לא זוכר דברים.